<h1>ראבי"ה סימן תקמ"א</h1>
<h2>דף לב:</h2>
גרסינן בירושלמי אם רצה ליתן יין או מים יתן הדא אמרה שטיפת כלים במועד מותר ובמים צונן ויין חריף מצחצחין את הקול.
<h2>דף לג:</h2>
סדר תקיעות שלש של שלש שלש, אחת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. והמשנה נשנית קודם תקנת רבי אבוהו. ושיעור תקיעה כשלש תרועות ושיעור תרועה כשלש יבבות, תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת. התקין רבי אבהו קשר"ק קש"ק קר"ק, דמספקא לן ביבבא אי גנוחי גנוח או ילילי יליל. וקרש"ק לא, משום דסתמא [כי] מיתרע מילתא מגנחין והדר מיללין, משום האי טעמא מקדמין קש"ק לקר"ק. ומיהו נראה לי דאם הקדים סדר קר"ק לסדר קש"ק שיצא. ותוקעין בישיבה כתקנת ר' אבוהו שלש פעמים קשר"ק [ושלש פעמים קש"ק] ושלש פעמים קר"ק, וחוזרין ותוקעין מעומד על סדר הברכות במלכיות קשר"ק (ומלכיות) ובזכרונות קש"ק ובשופרות קר"ק, כדרבי יצחק בפרק קמא [ט"ז ע"ב] כדי לערבב השטן. ועיקר תקנת רבי אבהו דלא עבדינן [אותה על] סדר ברכות פירשתי בחיבור זה בפרק שני דמגילה, וגם עניני קלקול תקיעות. והך דאמר רבי יוחנן [ל"ד ע"ב] שמע תשע תקיעות וכו' הכל פרשתי שמה ובתשובתי דראש השנה במעשה שאירע בימי זקיני רבינו אליקים חמיו של רבינו זקני אבן העזר. אבל בשביל רבינו תם שמעתי שהנהיג שלשה קשרקי"ם על סדר ברכות ובישיבה קשר"ק קש"ק קר"ק, ולא נהירא. ובנהוגים מצאתי שמנהג שתי ישיבות [כמנהגנו]. ובערוך בערך [ערב] כתב וזה לשונו בפרק קמא דראש השנה כדי לערבב את השטן פירוש כיון שמצינו שיש עליו מלאך מליץ אחד מצילו מרדת שחת כן יש מלאך מסטין ומכונין ישראל [את] לבם [ואומר] שמא [יש] משטין [העומד] עליהם לדקדק במצות, ומאחר שרואה המסטין [שמחבבין] את המצות מיושב ומעומד כאילו מתעכב מלהסטין. [פירוש אחר] כתוב בירושלמי כתיב [ישעיה כ"ה] בלע המות לנצח וכתיב [שם כ"ז] והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' וכי שמע השטן קל שופרא חדא זימנא בהיל ולא בהיל וכד תנינן ליה אמר ודאי ההוא שופרא דיתקע בשופר גדול מטא זימנא למתבלע ומרתיע ומתבלבל ולית ליה פנאי למיעבד קטיגוריא. ומכאן אנו למידין [דבעינן ל' תקיעות בישיבה ול' בעמידה] והני דמחמירי ועבדי [ל' בישיבה ול' בתפלת לחש ול' על הסדר] כנגד מאה פעיות דפעתא אימא דסיסרא ואילון עשרה אינון כשגומרין כל התפלה קל תקועיא דיחידאה מתבעי למהוי תשר"ת תש"ת תר"ת והן מאה. עד כאן. ובתשובת רב משה הגאון הגדול כתיב שלשים תקיעות שבישיבה ועשרה שבעמידה תשר"ת תש"ת תר"ת פעם אחת כנגד ארבעים יום שעמד משה בהר מראש חדש אלול ועד יום הכיפורים לקבל הלוחות האחרונות. ולאחר שמתפללין (ו)מריעין בלא תקיעה ובלא שלשה שברים כדי להרשות העם שילכו לבתיהם. ופליאה הוא בעיני, דתקיעה היא שבות והיאך יתקעו בלא מצוה כדי להרשות העולם שילכו לבתיהם.
